אם אתם רוצים לבקר בלטביה, עדיף לעשות זאת בקיץ, כיון שאז בדרך כלל יש מזג האוויר נוח, אין צפירות של רכבים, ואף אפשר לומר שאין פה מקרי אנטישמיות ברוך ה'. ריגה הינה עיר הבירה, מכוסה במספר גדול של פרקים ציבוריים, עם הרבה דשא ועצים גבוהים.
טיול לריגה וללטביה בכלל, זה בעצם להיזכר בעבר, מקום שהיו מספר קהילות יהודיות פורחות. ראשיתם של היהודים ככל הנראה לפני כ-500 שנה, אז היגרו יהודים על מנת לעשות מסחר בקורות עצים ובמספר תחומים, חלקם הגיעו מפני שברחו מפולין או מדינות אחרות.
בערב מלחמת עולם השנייה היה מספר שיא של יהודים בריגה שנע בין 40 ל45 אלף. היו בה מוסדות יהודיים, כגון בתי ספר, ישיבה, אוניברסיטה יהודית, קרנות צדקה ועוד. עד שהגיעה השואה, אשר בה נרצחו אלפי יהודים הי"ד, חלק מזערי מאוד הצליח להינצל. אחרי המלחמה הגיעו לריגה כמה אלפי של יהודים, בשנת תשי"ז (1957) נספרו בעיר כ-10.000 יהודים. לאחר התפרקות ברית המועצות בשנת תשנ"א (1991) עלו רבים לארץ ישראל.
מה שנותר כיום, זה תמונות מהעבר והרבה רגשות, וכמה היסוטריים בעלי ערך יהודי אותם נמנה כעת.
נתחיל עם הבית הכנסת. בריגה נותר רק בית הכנסת אחד ששרד את השואה. הוא נמצא בעיר העתיקה ברח' פייטבס (Peitavas). בבית הכנסת היו מתאספים היהודים לתפילות במשך יום יום. בזמן בהחגים הבית הכנסת היה המתמלא עד אפס מקום. בשנת תשס"ח (2007-8) עבר המקום שיפוץ.
הבית הכנסת שימש את הקהילה גם לשיעורים ומפגשים ולאירועים גדולים, בקומה השנייה ישנו אולם שם התקיימו ליל הסדר ביחד או חגיגות בר מצווה וכדומה. במרתף של הבית כנסת יש בית טבילה.
מוזיאון היהודי של ריגה קיים כבר שנים רבות, הוא נמצא בבניין ההיסטורי של הקהילה היהודית (Skolas iela 6), במקום מוצג תמונות של אנשים שגרו בלטביה במאה שנים האחרונות, וכן כמה פריטים שנשמרו, כגון ספרי תורה כיפות, למיניהם, ומודעות רחוב מהווי היהודי.
ישנו מוזיאון נוסף (Maskavas iela 14a) שנפתח לפני כמה שנים בהנהלתו של הרב מנחם ברכהן, שבא לתעד את החיים בזמן השואה ומעט קודם לכן. ניתן לעלות בקרון עתיק שמזכיר את המסעות לתאי ההשמדה ה"י, ולראות יצירות עץ ענקיות מגולפות בצורת אותיות הא' ב' ועוד.
אנשים מתכנסים ברומבלה לזכר הקדושים הי"ד
גיא ההריגה ברומבלה (Maskavas iela 471 - Rumbula) הוא למעשה כמה קברי אחים גדולים, בהם נרצחו אלפי יהודים הי"ד, אחרי שהנשלחו מהגטו, והוליכו אותם בקור נורא בצעדה ליער הזה. פעם בשנה נפגשים כאן יהודים ומציינים זאת, ולאירוע מצטרפים דיפלומטים ואנשי ממשל, שמגיעים על מנת לחלוק כבוד לעם היהודי.
הגטו היהודי הקטן שהיה מרחוב Lāčplēša iela עד רחוב Lauvas iela ברוחב של כשני רחובות ("בלוקים") זה המקום שאליו כינסו את כל היהודים.
הבניין שמשמש כיום את מוסדות החינוך היהודי, היה ממוקם בתוך שטח הגטו בקצה, ושימש את המועצה היהודית.
פרטים נוספים על הגטו ניתן לשמוע במוזיאוניים היהודיים.
בנין בית הספר היהודי בשנים ההם
כשלוש דקות הליכה משם נמצא אתר הנצחה לבית הכנסת שנשרף לפני כן, בערך בקיץ ת"ש, בתוכו היו עשרות יהודים הי"ד. במקום הוקם שיחזור של חורבת בית הכנסת, וליד יש אנדרטה עם רשימת חסידי אומות העולם שעזרו להציל יהודים מהמלחמה.
מצד השני של הבית הספר, נמצא רחוב ע"ש הרב שלום אורי נתן נטע ברכהן שנפטר בשנת תשס"ד (2003), שפעל בעיר רבות בקרב הקהילה היהודית.
ברחוב פולקויז׳ה בריז׳ה 10 דירה 5 (Pulkveža Brieža) נמצאת דירתו של אדמו"ר הריי"צ, הרבי הקודם של חב"ד, לשם הוא הגיע עם בני משפחתו ומספר מצומצם של אנשים, כאשר נמלט ברכבת מרוסיה. יחד עמו היו כתבי יד נדירים וספרים יקרי המציאות, שאושרו ע"י השלטונות להוציא בקרונות מסע גדולים.
מכאן ניהל אדמו"ר הריי"צ את ההפצה אחרי שברח מרוסיה
אך לא היה זה לזמן רב. אחרי שהגיע לכאן, כתב הרבי במכתביו שזהו מקום זמני. בזמו שהרבי גר כאן, הרבה לבקר במדינות שונות, כגון בארץ ישראל ובאמריקה ועוד. הוא פתח ישיבה בריגה, ופעל מכאן ללא לאות להפיץ את ערכי היהדות במדינה ובעולם כולו ובפרט ברוסיה. לפתוח חדרים, ישיבות ומקוואות, במסירות נפש בפועל. כל זה נמשך קרוב לשש שנים (תרפ"ח - תרצ"ג).
באותו הזמן, היה את החתונה של בתו הרבנית חיה מושקא עם הרבי מליובאוויטש. בבניין זה התקיים האויפרופעניש (שבת חתן לפני החתונה). ובמשך התקופה הזו גרו הזוג כאן. לימים נמצאו רשימות נשגבים של חידושי תורה סיפורים והנהגות שכתב הרבי בזמן שהותו כאן בריגה, כגון רשימה על סיום הש"ס, סיפורים על ר' יקותיאל ליעפלער, או הנהגות אדמו"ר הריי"צ בחגים ועוד.
לא הרחק מריגה, שוכנת עיירה בשם יורמלה, אשר בעצם מחוברת משלוש עשרה כפרים נפרדים, במשך שנים רבות משך המקום אלפי מבקרים, שהגיעו לנוח ולהתרפות ממעייני המרפא שקיימים במקום, בין המגיעים היו גם צדיקים ואדמו"רים חשובים
ניתן לנסוע אליה מריגה ברכבת רגילה היוצאת מתחנה מרכזית.
בעיר דווינסק (כיום נקרא דאוגבפילס ובעבר נקרא גם דענענבורג) כיהנו ברבנות כארבעים שנה הרב יוסף רוזין "הרוגוצ'ובר", והרב מאיר שמחה הכהן "אור שמח".
הרוגוצ'ובר היה הרב של הקהילה החסידית, הוא חיבר את פירוש צפנת פענח על התורה, על הגמרא ועל הרמב"ם.
האור שמח היה הרב מצד הקהילה של ה'מתנגדים', חיבר כמה ספרים, 'אור שמח' על הרמב"ם, ו'משך חכמה' על התורה.
ציונם של הרוגוצ'ובר והאור שמח ב דאוגבפילס
ציונם נמצא בדאוגבפילס בתוך שטח של בית העלמין המקומי (Daugavpils Communal Cemetery).
כיום, בדאוגבפילס יש בית הכנסת אחד שמתקיים בו רק תפילה אחת בשבוע, בערב שבת. בקומה השנייה של הבית כנסת יש מוזיאון שאפשר להיכנס אליו בתיאום מראש.
נשארו במדינה עשרות בתי עלמין יהודים, כמעט כולם מוזנחים והרוסים, חלקם אפילו חוללו. והם נשארו כעדות לאלפי יהודים שחיו כאן בעבר.
הרב אברהם אבא גרוסברד כיהן כראש ישיבה ומנהלה הרוחני של החוג הליטאי.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, נולד בגריבה, בקרבת דווינסק.
הרב אליעזר דון יחיא כיהן רב ראשי בעיר לוצין במשך חמישים שנה
הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב מנהל החינוך היהודי ע"י שר להשכלה ושימש מזכירו האישי של אדמו"ר הריי"צ
הרב יצחק הורביץ "דער איצ'ה דער מתמיד" – שליחו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, גר במדינה מספר שנים.
הרב מנחם מענדל ז'ק רבה של ריגה וראש הישיבה בריגה ויו"ר ועד הרבנים של לטביה.
הרב מרדכי דובין הי"ד ראש הקהילה היהודית חבר במועצת העם מטעם "אגדות ישראל", שימש כשר ועסקן ציבורי בשנים שבין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, חסיד נלהב של אדמו"ר הריי"צ.
לחץ כאן לצפיה באתרי תיירות ליהודיים בלטביה מאתר "מטייל יהודי"
