לטביה: הווי יהודי היסטורי 

קפוץ לקטע: א - ב - ג - ד - ה - ו - ז 

הכי טוב לבוא בקיץ, כיון שאז בדרך כלל יש מזג האוויר נוח, הרגשה רגועה, בדרך כלל אין צפירות של רכבים, ואף אפשר לומר שאין פה מקרי אנטישמיות, ברוך ה'. ריגה זו היא עיר הבירה, אשר מכוסה במספר גדול של פרקים ציבוריים, עם הרבה דשא ועצים גבוהים.

טיול לריגה זה בעצם להיזכר בעבר, מקום שגרו קהילות יהודיות פורחות, ובתור מדריך טיולים וירטואלי, הנה כאן דברים על העיר ריגה ועל לטביה בכלל.

ראשיתם של היהודים ככל הנראה לפני כ-500 שנה, אז היגרו יהודים על מנת לעשות מסחר בקורות עצים ובמספר תחומים, חלקם הגיעו מפני שברחו  מפולין או מדינות אחרות.

בערב מלחמת עולם השנייה היה מספר שיא של יהודים בריגה שנע בין 40 ל45 אלף. היו בה מוסדות יהודיים, כגון בתי ספר, ישיבה, אוניברסיטה יהודית וקרנות צדקה ועוד.  עד שהגיעה השואה, אשר בה נרצחו אלפי היהודים הי"ד, חלק מזערי מאוד הצליח להינצל. אחרי המלחמה הגיעו לריגה כמה אלפי של יהודים, בשנת תשי"ז (1957) נספרו בעיר כ-10.000 יהודים. לאחר התפרקות ברית המועצות בשנת תשנ"א (1991) עלו רבים לארץ ישראל.

 

הבית הכנסת העתיק 

מה שנותר היום, זה לראות את התמונות מהימים ההם, ולראות את המבנים או הרחובות שבהם היו מספר דברים היסטוריים ואת קברי האחים שנותרו.

נתחיל עם הבית הכנסת. בריגה נותר רק בית הכנסת אחד ששרד את השואה. הוא נמצא בעיר העתיקה ברח' פייטבס (Peitavas). בבית הכנסת היו מתאספים היהודים לתפילות במשך יום יום. בזמן בהחגים הבית הכנסת היה המתפלא עד אפס מקום. בשנת תשס"ח (2007-8) עבר המקום שיפוץ.

הבית הכנסת שימש את הקהילה גם לשיעורים ומפגשים ולאירועים גדולים, בקומה השנייה ישנו אולם שם התקיימו ליל הסדר ביחד או חגיגות בר מצווה וכדומה. במרתף של הבית כנסת יש בית טבילה.

 

תמונות מספרות

מוזיאון היהודי של ריגה קיים כבר שנים רבות, הוא נמצא בבניין ההיסטורי של הקהילה היהודית (Skolas iela 6), במקום מוצג תמונות של אנשים שגרו בלטביה במאה שנים האחרונות, וכן כמה פריטים שנשמרו, כגון ספרי תורה כיפות, למיניהם, ומודעות רחוב מהווי היהודי.

ישנו מוזיאון נוסף (Maskavas iela 14A) שנפתח לפני כמה שנים בהנהלתו של הרב מנחם ברכהן, שבה לתעד את החיים בזמן השואה וקצת לפניה. ניתן לעלות בקרון עתיק שמזכיר את המסעות לתאי ההשמדה ה"י, ולראות יצירות עץ ענקיות מגולפות בצורת אותיות הא' ב' ועוד.

Picture1.jpg

אנשים מתכנסים ברובלה לזכר הקדושים הי"ד

גיא ההריגה ברובלה (Rumbula) שם נרצחו אלפי יהודים הי"ד, אחרי שהגירו אותם בגטו, והוליכו אותם, בקור נוראה בצעדה למקום זה.  במקום נותר קברי אחים גדולים. פעם בשנה נפגשים כאן ואומרים קדיש לעילוי נשמתם, ולאירוע מצטרפים דיפלומטים ואנשי ממשל, שמגיעים על מנת לחלוק כבוד לעם היהודי.

 

הגטו היהודי

הבניין שמשמש כיום את מוסדות החינוך היהודי, היה ממוקם בתוך שטח הגטו בקצה, ושימש את המועצה היהודית.

Picture2.jpg

בנין בית הספר היהודי בשנים ההם

כשלוש דקות הליכה משם נמצא אתר הנצחה לבית הכנסת שנשרף לפני כן, בערך בקיץ ת"ש, בתוכו היו עשרות יהודים הי"ד. במקום הוקם שיחזור של חורבת בית הכנסת, וליד יש אנדרטה עם רשימת חסידי אומות העולם שעזרו להציל יהודים מהמלחמה.

מצד השני של הבית הספר, נמצא רחוב ע"ש הרב שלום אורי נתן נטע ברכהן שנפטר בשנת תשס"ד (2003), פעל בעיר רבות בקרב הקהילה היהודית.

 

זכרונות חב"דים

ברחוב פוקויז׳ה בריז׳ה 10 דירה 5 (Pulkveža Brieža) נמצאת דירתו של אדמו"ר הריי"צ, הרבי הקודם של חב"ד, לשם הוא הגיע עם בני משפחתו ומספר מצומצם של אנשים, כאשר נמלט ברכבת מרוסיה. יחד עמו היו כתבי יד נדירים וספרים יקרי המציאות, שאושרו ע"י השלטונות להוציא  בקרונות מסע גדולים.

Picture3.jpg

מכאן ניהל אדמו"ר הריי"צ את ההפצה אחרי שברח מרוסיה

אך לא היה זה לזמן רב. אחרי שהגיע לכאן, כתב הרבי במכתביו שזהו מקום זמני. בזמו שהרבי גר כאן, הרבה לבקר במדינות שונות, כגון בארץ ישראל ובאמריקה ועוד. הוא פתח ישיבה בריגה, ופעל מכאן ללא לאות להפיץ את ערכי היהדות במדינה ובעולם כולו ובפרט ברוסיה. לפתוח חדרים, ישיבות ומקוואות, במסירות נפש בפועל. כל זה נמשך קרוב לשש שנים (תרפ"ח - תרצ"ג).

באותו הזמן, היה את החתונה של בתו הרבנית חיה מושקא עם הרבי מליובאוויטש. בבניין זה התקיים האויפרופעניש (שבת חתן לפני החתונה). ובמשך התקופה הזו גרו הזוג כאן. לימים נמצאו רשימות נשגבים של חידושי תורה סיפורים והנהגות שכתב הרבי בזמן שהותו כאן בריגה, כגון רשימה על סיום הש"ס, סיפורים על ר' יקותיאל ליעפלער, או הנהגות אדמו"ר הריי"צ בחגים ועוד.

לא הרחק משם נמצא  רחוב ירושלים (Jeruzalemes iela), אשר ניתן בו רמז היווה מעין רמז ליהודי הגולה שירושלים "אורו של עולם".

 

עיירת מרפא

יורמלה היא עיר המחוברת משלוש עשרה כפרים, במשך שנים רבות משך המקום אלפי מבקרים, שהגיעו לנוח ולהתרפות ממעייני המרפא שקיימים במקום, בין המגיעים אפשר למצוא  גם צדיקים ואדמו"רים חשובים.

 

רבני דווינסק

בעיר דווינסק (כיום נקרא דאוגבפילס ובעבר נקרא גם דענענבורג) כיהנו ברבנות כארבעים שנה הרב יוסף רוזין "הרוגוצ'ובר",  והרב מאיר שמחה הכהן "אור שמח".

הרוגוצ'ובר היה הרב של הקהילה החסידית, הוא חיבר את פירוש צפנת פענח על התורה, על הגמרא ועל הרמב"ם.

האור שמח היה הרב מצד הקהילה של ה'מתנגדים', חיבר כמה ספרים, 'אור שמח' על הרמב"ם, ו'משך חכמה' על התורה.

Picture4.jpg

ציונם של הרוגוצ'ובר והאור שמח ב דאוגבפילס

ציונם נמצא בדאוגבפילס בתוך שטח של בית העלמין המקומי (Daugavpils Communal Cemetery).

כיום, בדאוגבפילס יש בית הכנסת אחד שמתקיים בו רק תפילה אחת בשבוע, בערב שבת. בקומה השניה של הבית כנסת יש מוזיאון שאפשר להיכנס אליו בתיאום מראש.

נשארו במדינה עשרות בתי עלמין יהודים, כמעט כולם מוזנחים והרוסים, חלקם אפילו חוללו. והם נשארו כעדות לאלפי יהודים שחיו כאן בעבר.

 

רבנים מפורסמים שגרו במדינה

הרב אברהם אבא גרוסברד כיהן כראש ישיבה ומנהלה הרוחני של החוג הליטאי.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, נולד בגריבה, בקרבת דווינסק.

הרב אליעזר דון יחיא כיהן רב ראשי בעיר לוצין חמישים שנה

הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב מנהל החינוך היהודי ע"י שר להשכלה ושימש מזכירו האישי של אדמו"ר הריי"צ

הרב יצחק הורביץ "דער איצ'ה דער מתמיד" – שליחו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, גר במדינה מספר שנים.

הרב מנחם מענדל ז'ק רבה של ריגה וראש הישיבה בריגה ויו"ר ועד הרבנים של לטביה.

הרב מרדכי דובין הי"ד ראש הקהילה היהודית חבר במועצת העם מטעם "אגדות ישראל", שימש כשר ועסקן ציבורי בשנים שבין מלחמת העולם הראשונה לשניה, חסיד נלהב של אדמו"ר הריי"צ.

חזור לתחילת הגתבה